Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 67a
גִּלְגּוּל הֶקְדֵּשׁ פּוֹטֵר דִּתְנַן הִקְדִּישָׁהּ עִיסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה וּפְדָאַתָּה חַיֶּיבֶת מִשֶּׁגִּלְגְּלָה וּפְדָאַתָּה חַיֶּיבֶת הִקְדִּישָׁהּ עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּה פְּטוּרָה שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְּטוּרָה
Traduction
Rava adds: The kneading of consecrated dough exempts it from the obligation of ḥalla, as we learned in a mishna (Ḥalla 3:3): If a woman consecrated her dough before she kneaded it and she subsequently redeemed it, she is obligated to separate ḥalla. Likewise, if she consecrated it after she kneaded it and then she redeemed it, she is obligated to separate ḥalla. But if she consecrated the dough before she kneaded it and the Temple treasurer kneaded it and then she subsequently redeemed it, she is exempt. The reason is that at the time that its obligation in ḥalla would have taken effect, i.e., at the time of its kneading, it was exempt, because it was Temple property.
Rachi non traduit
גלגול הקדש. לענין חלה:
פוטר. מן החלה אם נתגלגלה עיסה ביד הקדש ואחר כך נפדית:
ופדאתה חייבת. דביד הדיוט נתגלגלה:
שבשעת חובתה. היינו גלגול:
בָּעֵי רָבָא גִּלְגּוּל גּוֹי מַאי מִיתְנָא תְּנַן גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר וְהָיְתָה לוֹ עִיסָּה נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּיר פָּטוּר מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּיר חַיָּיב סָפֵק חַיָּיב
Traduction
Rava raises a dilemma: If dough was kneaded while in the possession of a gentile, what is its status? Is one who acquires it after it has been kneaded obligated to separate ḥalla from it or not? The Gemara answers that this is taught explicitly, as we learned in a mishna (Ḥalla 3:6): With regard to a convert who converted and had dough in his possession, if it was prepared before he converted, he is exempt from the obligation of ḥalla. If it was prepared after he converted, he is obligated. If he is uncertain, he is obligated.
Rachi non traduit
פטור. מן החלה הואיל ובהיותו עובד כוכבים נתגלגלה:
ספק. אם משנתגייר גלגלה או בהיותו עובד כוכבים גלגלה:
חייב. דלחומרא אזלינן והשתא מיבעי ליה להאי דגלגול עובד כוכבים פוטר מאן קתני לה:
הָא מַאן קָתָנֵי לַהּ דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא וַאֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה דְּקָמְחַיְּיבִי הָתָם פָּטְרִי הָכָא
Traduction
The Gemara asks: Of the Sages who disagreed with regard to the obligation to tithe grain that is smoothed by a gentile, who taught this mishna with regard to ḥalla? Perhaps it is a ruling upon which everyone agrees, and even Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, who obligate there, in the case of tithes, exempt here in the case of ḥalla.
Rachi non traduit
ואפי' ר''מ ורבי יהודה דמחייבי התם. גבי מירוח מי פטרי הכא:
הָתָם הוּא דִכְתִיב דְּגָנְךָ דְּגָנְךָ יַתִּירָא
Traduction
The Gemara explains this possibility. There are three verses written with regard to teruma that contain the term ''your grain.'' They are: ''You may not eat within your gates the tithe of your grain'' (Deuteronomy 12:17); ''And you shall eat before the Lord your God…the tithe of your grain'' (Deuteronomy 12:17); and ''The first fruits of your grain…you shall give him'' (Deuteronomy 18:4). It can therefore be claimed that only there Rabbi Meir and Rabbi Yehuda hold that one is obligated to separate tithes from grain that was owned by a gentile, as in addition to the first reference to ''your grain,'' which excludes grain that was smoothed while in the Temple’s possession, it is written an additional ''your grain,'' and then another reference to ''your grain.''
Rachi non traduit
התם. היינו טעמא דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר משום דתרי דגנך כתיבי דכתיב (דברים י''ב:י''ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכתיב (שם יד) ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך וכתי' (שם יח) ראשית דגנך חד למילף דיגונך ולא דיגון הקדש מירוח הקדש אייתור להו תרי דגנך למעט דיגון עובד כוכבים הוה דיגון עובד כוכבים מיעוט אחר מיעוט דתרי קראי ממעטי. ליה:
Tossefoth non traduit
דכתיב דגנך דגנך יתירא. פי' בקונטרס דתרי כתיבי חד בראה אנכי וחד בשופטים ונראה דאין צריך דתירושך ויצהרך הוי כמו דגנך וחשי' כמו מיעוט אחר מיעוט כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) דממעט רבי אילעאי שותפות מדכתיב צאנך ורבנן מוקמי ליה לשותפות עובד כוכבים ור' אילעאי נפקא ליה מראשית דגנך ורבנן ראשית הפסיק הענין אלמא דאי לאו דאפסיק בראשית הוה אמינא דדגנך קאי אגז צאנך אע''ג דלאו בדידיה כתיב כל שכן דקאי אתירוש ויצהר דכולהו במעשר [כתיבי] ופירוש הקונט' עיקר:
הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת אֲפִילּוּ
Traduction
The Gemara elaborates: This is an example of a restrictive expression following a restrictive expression. And there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression comes only to include additional cases. In this case, the verses teach that even grain that belonged to gentiles is obligated in the separation of tithes.
Rachi non traduit
ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. דיגון עובד כוכבים דחייב ואי קשיא מאי חזית דמרבית לדיגון עובד כוכבים רבי להקדש תריץ מסתברא עובד כוכבים הוה ליה לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל:
אֲבָל הָכָא תְּרֵי זִימְנֵי עֲרִסֹתֵיכֶם כְּתִיב חַד עֲרִסֹתֵיכֶם כְּדֵי עִיסַּתְכֶם וְחַד עֲרִסֹתֵיכֶם וְלֹא עִיסַּת גּוֹיִם וְלֹא עִיסַּת הֶקְדֵּשׁ
Traduction
But here, with regard to the obligation to separate ḥalla, the term ''your dough'' is written only twice: ''Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift; as that which is set apart of the threshing floor, so shall you set it apart. Of the first of your dough you shall give to the Lord a portion for a gift throughout your generations'' (Numbers 15:20–21). One reference to ''your dough'' teaches that one is obligated to separate ḥalla only from an amount equal to your dough in the wilderness, where the mitzva was commanded, i.e., the volume of one omer. And one reference to ''your dough'' teaches that only the dough of an ordinary Jew is obligated but not the dough of gentiles nor the dough of consecrated property.
Tossefoth non traduit
חד עריסותיכם ולא עיסת עובד כוכבים וחד עריסותיכם ולא עיסת הקדש. לא דק דמעיקרא הוה ליה למעוטי עיסת הקדש דמסתבר טפי ואע''ג דממעטינן נמי עיסת מעשר שני לר''מ בפ' כל שעה (פסחים דף לח.) ובפ' לולב הגזול (סוכה לה:
ושם) היינו משום דהוי כעיסת הקדש דסבר ממון גבוה הוא ומיהו קצת קשה דהתם מסיק משום דכתיב תרי זימני עריסותיכם ועוד דריש ליה בפ' ראשית הגז (חולין דף קלה:) לכדי עיסותיכם פירוש כשיעור עיסת מדבר ומעריסותיכם דריש מדבעי לאוקומי מעיקרא לרבות של שותפין ושמא כולהו ש''מ וא''ת דהכא בעי תרי קראי חד לעובד כוכבים וחד להקדש וכן לגבי מירוח כדפירש בקונטרס וכן בפרק שני דבכורות (דף יג:) לגבי אונאה בעי תרי עמיתך חד למעוטי עובד כוכבים וחד למעוטי הקדש ובפ''ק דפסחים (דף ה: ושם) ממעטינן מחד לך של אחרים ושל גבוה וגבי נזקין נמי דרשינן בב''ק (דף לז:) רעהו ולא עובד כוכבים והקדש וי''ל דכיון דגלי לן הכא גבי חלה דהקדש ועובד כוכבים שוין הוא הדין בכל דוכתא והא דמיבעיא לן תרי קראי גבי אונאה שאני התם דס''ד כיון דמוסיף חומש בהקדש כ''ש דאית ביה אונאה ואע''ג דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל ויש ספרים דגרסי הכא חד כדי עיסותיכם כדדרשינן בראשית הגז (חולין קלה:) ולא גרסינן ולא עיסת עובד כוכבים ולגירסא זו הקדש ועובד כוכבים מחד קרא נפקא:
אוֹ דִלְמָא רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָתָנֵי לַהּ דְּקָא פָּטְרִי אֲבָל רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה גָּמְרִי רֵאשִׁית רֵאשִׁית מֵהָתָם
Traduction
The Gemara continues: Or perhaps it is Rabbi Yosei and Rabbi Shimon who taught that mishna, as they maintain that grain that was smoothed by a gentile owner is exempt from the obligation to separate tithes, and likewise dough kneaded by a gentile owner is likewise exempt from the obligation to separate ḥalla. But Rabbi Meir and Rabbi Yehuda derive by way of verbal analogy the halakha with regard to ḥalla, concerning which it is written: ''Of the first of your dough,'' from the same expression that appears there, with regard to tithes: ''The first fruits of your grain.'' Just as in the case of tithes they hold that one is obligated to separate the tithes from a pile of grain that was smoothed by a gentile owner, so too they hold that one is obligated to separate ḥalla from dough that was kneaded by a gentile owner.
Rachi non traduit
ראשית ראשית. ראשית דגנך (שם) ראשית עריסותיכם (במדבר ט''ו:כ') מה להלן מירוח עובד כוכבים לא פטר דמרבינן לה ממיעוט אחר מיעוט אף גלגול עובד כוכבים אינו פוטר:
אָמַר רָבָא יְהֵא רַעֲוָא דְּאֶחְזְיֵהּ בְּחֶילְמָא הֲדַר אָמַר רָבָא מַאן דְּאָמַר מֵירוּחַ הַגּוֹי פּוֹטֵר גִּלְגּוּל הַגּוֹי פּוֹטֵר מַאן דְּאָמַר מֵירוּחַ הַגּוֹי אֵינוֹ פּוֹטֵר גִּלְגּוּל הַגּוֹי אֵינוֹ פּוֹטֵר
Traduction
Rava said: May it be God’s will that I see the answer to my question in a dream. Rava then said: The one who says that the smoothing of a grain pile by its gentile owner exempts a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by its gentile owner exempts a future Jewish owner from any obligation to separate ḥalla. So too the one who says that the smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate ḥalla.
אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא גּוֹי שֶׁהִפְרִישׁ פֶּטֶר חֲמוֹר וְחַלָּה מוֹדִיעִים אוֹתוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר וְחַלָּתוֹ נֶאֱכֶלֶת לְזָרִים וּפֶטֶר חֲמוֹר גּוֹזֵז וְעוֹבֵד בּוֹ
Traduction
Rav Pappa raised an objection to Rava from a baraita (Tosefta, Terumot 4:13): With regard to a gentile who separated a lamb in order to redeem a firstborn donkey, or if he separated ḥalla from dough that he kneaded, one informs him that he is exempt from these obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and the lamb designated to redeem his firstborn donkey may be sheared and worked.
Rachi non traduit
שהפריש פטר חמור. שהפריש שה לפדיון פטר חמור שנולד לו בהיותו עובד כוכבי':
וחלה. מעיסה שגילגלה בהיותו עובד כוכבים:
Tossefoth non traduit
עובד כוכבים שהפריש פטר חמור. פירש בקונטרס שהפריש שה וקשה אפי' בשל ישראל ליכא משום קדושה דחולין גמורין הוא ותנן בפ' קמא דבכורות (דף ט.) ואם מת נהנין בו אלא ודאי בפטר חמור גופיה מיירי כרבי יהודה דתניא בפרק קמא דבכורות (גם זה שם:) פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה:
הָא תְּרוּמָתוֹ אֲסוּרָה וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר מֵירוּחַ הַגּוֹי אֵינוֹ פּוֹטֵר וְגִלְגּוּל גּוֹי פּוֹטֵר
Traduction
One can infer: But if a gentile separated teruma, the portion of the produce designated for the priest, from a grain pile that he smoothed, his teruma is prohibited to a non-priest. And this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, as the same halakhot apply to tithes as to teruma, and yet he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla. This refutes Rava’s conclusion that one who holds that there is an exemption in the case of tithes likewise holds that an exemption applies to ḥalla.
Rachi non traduit
הא תרומתו אסורה. דמירוחו אינו פוטר כדמרבינן לעיל ממיעוט אחר מיעוט:
וְעוֹד אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא חַלַּת גּוֹי בָּאָרֶץ וּתְרוּמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר חַלָּתוֹ נֶאֱכֶלֶת לְזָרִים וּתְרוּמָתוֹ אֵינָהּ מְדַמַּעַת הָא תְּרוּמָתוֹ בָּאָרֶץ אֲסוּרָה וּמְדַמַּעַת
Traduction
And Ravina further raised an objection to Rava from a baraita: With regard to ḥalla of a gentile that he separated after kneading his dough in Eretz Yisrael, or his teruma that he separated after smoothing his pile of grain outside Eretz Yisrael, in both cases one informs him that he is exempt from those obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and his teruma does not render a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce. One can infer: But his teruma from his grain in Eretz Yisrael is prohibited to non-priests and renders a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce.
Rachi non traduit
חלת עובד כוכבים בארץ. כלומר אפילו מתבואה הגדילה בארץ:
ותרומתו. מתבואת חוצה לארץ דאפי' גבי ישראל לא הויא אלא מדרבנן:
[הא תרומתו בארץ]. כלומר מכלל דתרומתו בארץ מדמעת דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר אע''ג דגלגולו פוטר מחלה וקשיא לרבא דאמר מאן דמחייב בתרומה מחייב בחלה:
Tossefoth non traduit
ותרומתו אינה מדמעת. משמע הא תרומת חוצה לארץ דישראל מדמעת והא דאמר בפ' עד כמה (בכורות כז. ושם) גבי תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה' (איירי) בימי טומאתו לא כדברי פרש''י דאם נתבטל ברוב שריא אפי' לזר והכא משמע בהדיא דמדמעת ואסור אלא לכהן בימי טומאתו דוקא הוא דשריא דרבה כהן הוה ומדבית עלי קאתי ומיהו אותם שתי חלות שעושין אחת לאור ואחת לכהן כדתנן במסכת חלה פרק בתרא (מ''ח) אם נתערבה אותה של כהן אינה מדמעת ושרי אפי' לזר כדמוכח בירושלמי [פ''ד דחלה] דאמר עלה הורה רבי אבהו בבצרה שהיא צריכה רוב אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות (מאחד) ממאה ואינה נאסרת [באחד ומאה] א''ר זעירי מתני' אמרה כן אפי' אחד באחד דתניא ונאכלת עם הזר על השולחן ומשמע ליה לפי המסקנא דאפילו אחד באחד שרי ושמא היכא דאותה חלה שהיה של כהן ככר גדול שנתערב אין להקל כדאשכחן (ביצה דף ג:) גבי את שדרכו [לימנות] דרבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית דחשיבי ולא בטלי ומיהו מדהקילו כל כך דמסיק בירושלמי דאפי' אחד באחד שרי מסתברא דלא שנא:
וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר מֵירוּחַ הַגּוֹי אֵינוֹ פּוֹטֵר גִּלְגּוּל הַגּוֹי פּוֹטֵר
Traduction
The Gemara explains the objection: And again this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, and nevertheless he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla.
מִדְּרַבָּנַן גְּזֵירָה מִשּׁוּם בַּעֲלֵי כִיסִים
Traduction
The Gemara answers: This ruling that the smoothing of a grain pile by its gentile owner does not exempt it from the obligations of teruma and tithes applies only by rabbinic law. By Torah law, the smoothing of a grain pile by its gentile owner does exempt it from the obligation to separate teruma and tithes. The Sages enacted a decree due to the schemes of people of means. There was a fear that conniving merchants might temporarily transfer ownership of their produce to gentiles while the piles were smoothed, after which the gentiles would return them to their possession, thereby circumventing the obligation to separate teruma and tithes.
Rachi non traduit
מדרבנן. כלומר לעולם הא דקתני לגבי חלה גלגול פוטר הנך תנאי היא דפטרי לעיל במירוח והא דקתני לעיל מדוקיא הא תרומתו אסורה מדרבנן הוי אסור:
גזירה משום בעלי כיסין. עשירים שלוקחין תבואה מחמרים ואי שרית ללוקח מן העובד כוכבים שלא יעשר דמירוח עובד כוכבים פוטר אתי למימר נמי לוקח מחמר ישראל פוטר ל''א משום בעלי כיסין שיש להן קרקעות הרבה וחסים על רוב מעשרות ויקנוהו לעובדי כוכבים וימריחום עובדי כוכבים ומפקע ליה ממעשר:
Tossefoth non traduit
גזירה משום בעלי כיסין. אליבא דר''ש דפטר לעיל מירוח עובד כוכבים מסקינן הכי דחייב מדרבנן ומדמעת בארץ ותימה דאמרינן בריש פרק שני דקדושין (דף מא:) תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש ור''ש פוטר וי''ל דהתם מדאורייתא פליגי א''נ אחומש הוא דפליג ומודה דמדמעת ואם תאמר לרב פפא ולרבינא דלא משמע להו דמיחייב מדרבנן תקשי להו דר''ש אדרבי שמעון בסוף פ''ק דבכורות (דף יא:) דמייתי התם מתניתין דתנן במסכת דמאי פרק שלישי (מ''ד) המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשר ולשביעית אצל העובד כוכבים כפירותיו ר''ש אומר דמאי אלמא אי ודאי חלפינהו עובד כוכבים חייב לר''ש ויש לומר דהנך דהכא משמע להו מדאורייתא משום דאי מדרבנן אפילו חלה נמי דלא מסקי אדעתייהו הנך שינויי וא''ת הא דאמרינן בספ''ק דבכורות (דף יא:
ושם) הלוקח טבלים ממורחין מן העובד כוכבים מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עובד כוכבים דיגונך אמר רחמנא ולא דיגון עובד כוכבים ומאי קושיא הא מסקינן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואין לומר דה''מ כשהיה מתחילתו של ישראל ומכרו לעובד כוכבים ומירחו עובד כוכבים דלא מיפטר אבל באותו שהיה מתחילתו של עובד כוכבים התם לא שייכא גזירה משום בעלי כיסין לאו מילתא היא דאפי' בגר מסקינן הך גזירה דלא מיפטר במה שממרח קודם שנתגייר ואין לומר דאי מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין לא אמר דהן שלו מהאי טעמא גופיה א''כ הא דא''ר אלעזר התם הא ודאי חלפינהו דכ''ע בעי למיתבינהו לכהן ופריך עלה מהא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא דר' אלעזר מדרבנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source